שולדנריין נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה ותביעה שכנגד, בין מזמינת עבודה קבלנית לבין חברה קבלנית ומנהלה. מטעמי נוחות תקרא מזמינת העבודה הגב' חביבה שולדנריין "התובעת" והחברה הקבלנית, הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ (להלן: "הנתבעת") ומנהלה רפי אלאלוף (להלן: "הנתבע") וביחד יקראו "הנתבעים".

התובעת, סייעת שיניים במקצועה המתגוררת במרכז הארץ חתמה עם נתבעת 1, חברה קבלנית הפועלת בין היתר בבניה מרוכזת של יחידות דיור במסגרת הרחבת מושב כפר קיש, על חוזה ביום 22.11.06 להקמת בית על מגרש 63 (חלק מחלקה 1 בגוש 15366) בכפר קיש, בגליל התחתון.

הנתבעים שלחו הודעה לצדדי ג' חברת רוסלאן בניין והנדסה בע"מ, אשר ביצעה את עבודת הבנייה בבית התובעת ולאבו יוסוף שהיה ערב באופן אישי להתחייבות החברה כלפי הנתבעת. ביום 23.12.08 הגישה הנתבעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד צדדי ג' וביום 24.12.08 ניתן צו כמבוקש.

התובענות עוסקות בשאלות: האם פעלה הנתבעת בניגוד לסדרי הבנייה עת ביצעה טיח חוץ ופנים טרם זמנם והאם קייימים ליקויי בנייה ואי התאמות בבניין כפי שטענה התובעת או שהנתבעת פעלה בהתאם לשיקוליה המקצועיים על פי סטנדרטים מקובלים ולמעשה התובעת היא אשר התחמקה מתשלום חובה בגין העבודות שבוצעו ואף לא איפשרה לנתבעת לתקן את הליקויים, ככל שהיו קיימים.

יצוין, כי התובעת והנתבעים הגישו חוו"ד מקצועית מטעמם, ובדיון ביום 8.3.09 מונה בהסכמה מומחה מטעם בית משפט, מר דן אורמן, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר מונה מומחה מטעם בית משפט בהסכמה, לא יוגשו חוו"ד המומחים מטעמי בעלי הדין ויראו את חוו"ד שהוגשו על ידי בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית משפט, כאילו לא נתקבלו כראיה. בהקשר זה יצוין, כי בעלי הדין לא הודיעו על רצונם לחקור את המומחים כולם או מקצתם או לשמור לעצמם זכויות באשר לחוו"ד מטעמם. לפיכך, ניתנה החלטה, כי חוות הדעת היחידה בתיק הינה חוו"ד המומחה מטעם בית משפט.

ביום 23.5.11 הגישו הנתבעים רע"א 40572-05-11 על ההחלטה שלא למנות מומחה נוסף לאחר חקירת המומחה מטעם בית משפט ערב הגשת הסיכומים, ובקשתם נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי ביום 12.6.11.

ביום 4.7.10 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו מומחה בית משפט מר דן אורמן ועד תביעה 1, מר חיים אליאסף וביום 23.1.11 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת ובה העידו התובעת ונתבע 2.

ביום 21.6.11 הגישו הנתבעים רע"א 36397-06-11 על ההחלטה שלא להתיר להם לצרף תצהיר ונספחים מטעמם לאחר שהסתיימו ישיבות ההוכחות והוגשו סיכומים מטעם התובעת, ובקשתם נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי ביום 23.6.11.

עיקרי טענות התובעת

לטענת התובעת, הפרידה הנתבעת את ההסכם לשלושה הסכמים שונים: הסכם לבניית הבית, הסכם לתשתיות פנים (בתוך המגרש) והסכם לתשתיות ציבוריות, כאשר התיקונים לגבי כל אחד מההסכמים לא נעשה בגוף ההסכם אלא בנספחים להסכם, אך מדובר במערכת חוזית אחת, המורכבת משלושה הסכמי משנה ולמעשה התובעת חויבה לקחת את שירותיה של הנתבעת בגין ביצוע כל העבודות הללו.

לאחר שהתובעת חתמה על הסכם עם כפר קיש, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ ושילמה את מלוא התמורה לפי חוזה התשתיות הציבוריות (126,000 ₪) ולפי חוזה עבודות פיתוח פנים (264,000 ₪), היא הופנתה למנהל המקרקעין לתשלום דמי חכירה בסך 34,000 ₪ ולחתימת חוזה פיתוח שנחתם ביום 29.5.07.

ביום 8.7.07 ניתן היתר בנייה ובסמוך לכך החלה הבנייה בפועל, כאשר בין התאריכים 16.12.07 עד 6.2.08 חלה הפסקת בנייה באתר. לטענת התובעת בירור שביצעה העלה, כי הפסקת העבודה קשורה לעצירת כספים מצד החברה הקבלנית, כפי שעלה גם מסעיף 25 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.

כאשר חזרו העובדים לאתר במהלך פברואר הם ביצעו לפתע "עבודת טיח פנים וחוץ" בניגוד לסדר העבודה המתחייב הן לפי החוזה והן לפי סטנדרטים מקובלים וזאת לפני ביצוע עבודות אינסטלציה ותשתיות חשמל (חלקי), כמו כן, לא בוצעו משקפים עיוורים בחלונות ובפרט לא בוצעה קונסטרוקצית הגג, לא בוצע הגג לפי דרישת התובעת וממילא לא בוצעה התקרה. יחד עם זאת, נשלח אל התובעת חשבון בסך 86,000 ₪ בגין עבודות טיח. התובעת לא הייתה מוכנה לשלם בגין עבודות אלה משום שלא בוצעו עבודות נדרשות הקודמות לשלב זה כדוגמת הגג ושלב הטיח היה פיקציה. בנסיבות הללו, מיום 2.3.08 קרוב לשלושה חודשים עד הגשת התביעה לא בוצעה במקום עבודה.

לטענת התובעת, הנתבעים שינו את סדר הבנייה ועצרו את העבודות. בנוסף, רמת הבנייה לא תאמה את התוכניות ולא עמדה בשום סטנדרט מקצועי והיא ובן זוגה מר חיים אליאסף (להלן: "מר אליאסף") התריעו מספר פעמים בשל ליקויי בנייה ואי ההתאמות, אך בפועל הנתבעים לא עשו דבר וגם לא סיפקו הסבר לגבי היפוך סדר העבודות.

נתבעת 1 התכחשה לחובתה בנוגע לסדרי הבנייה וליקויי הבנייה ועל כן הזמינה התובעת חוו"ד מקצועית מטעמה. ב"כ הנתבעת הציע כי ימונה מומחה מוסכם לבדיקת עבודות הטיח והתובעת הסכימה ובתנאי שיבדקו גם טענותיה באשר לליקוי הבנייה והתיקונים הנדרשים. ברם, הנתבעת סירבה לתנאי זה.

עוד טענה התובעת, כי נתגלו ליקויים בשלד הבניין וכשהיא פנתה למהנדסת הנזכרת בהיתר הבנייה, הגב' אודליה בן שימול ינאי, נדהמה התובעת לשמוע, כי המהנדסת אינה משמשת עוד בפרויקט מיולי 2007 והיא לא תכננה את הבית שנבנה על מגרש 63. המהנדסת כתבה מכתב למהנדס הועדה המקומית ובו היא התנערה מאחריותה לבניין שנבנה ולמעשה טענה התובעת, כי קיים חשש לזיופים ביחס לזהות מהנדס/ת השלד.

יודגש, כי עד לאותו מועד שילמה התובעת 391,050 ₪ (חוץ מתשלומים עבור תשתיות ציבוריות), כשחלק הארי בתשלום היה 264,000 ₪ על פי חוזה תשתיות פנים. אולם, נכון לאותו מועד לא רק שטרם בוצעו מרבית תשתיות הפנים לרבות אי מילוי המגרש באדמה לשם פילוסו, לא בוצעה חניה, לא בוצעו מעקות בטיחות, לא הוכנה גומחה לפח אשפה ומונה מים וכו' אלא שמדובר בסכום גבוה משמעותית (כ- 200,000 ₪ יותר) מהשווי הריאלי של העבודות לפיתוח פנים.

לטענת התובעת, נתבעת 1 העמיסה יותר תשלומים על חוזה תשתיות פנים כדי שתוכל לגבות כספים כבר בתחילת הדרך, כאשר מרבית העבודה טרם בוצעה, לכן אם יותר החוזה יהיה על התובעת להשלים את הבנייה בכוחות עצמה ועל כן, היא תהיה זכאית להשבת כספים ששילמה ביתר, אחרת תתעשר נתבעת 1 על חשבון התובעת ולתובעת לא יימצא מימון לסיים את הבנייה.